מקום להניח בו את הלב

יש תקופות שהמשקל שלהן כבד יותר ממה שניתן לתאר במילים.

הפרויקט הזה הגיע אלי במהלך מלחמת "חרבות ברזל" אחרי מאות ימים שהם היו בנפרד, הוא שם והיא כאן, מחזיקה לבד את הבית, את הילדים ואת כל דאגות העולם על כתפיה.

בדרך כלל הסטודיו שלי מתמקד בפרויקטים רחבי היקף, אבל הפעם הרגשתי שזה לא עניין של גודל, אלא של מהות.

כאשת מילואמניק בעצמי, הרגשתי שאני רוצה לחבק ולהחזיק איתה ולו במעט, את המרחב הזה שמחכה לו שיחזור.

רציתי ליצור עבורם מקום שבו המים לא רק שוטפים את הגוף, אלא גם מרגיעים את הנפש. מרחב של רכות והתחדשות בתוך מציאות כל כך מורכבת.

חלק גדול מהתהליך קרה כשהם היו רחוקים, בנשימה משפחתית קצרה בחו"ל. הם השאירו לי מפתח ואמון מלא, ואני, יחד עם הצוות שלי, פשוט רצינו לדאוג שהחזרה שלהם תהיה לתוך חיבוק של שקט.

כל פרט כאן תוכנן ונבחר בקפידה: נגרות מוקפדת ששומרת על סדר, מראות עם תאורה רכה ומפיגי אדים, ואוורור שקט ואיכותי המוטמע בהנמכת תקרה דקורטיבית.

אפילו תאורת הלילה הקטנה ליד האסלה נמצאת שם כדי להאיר גם את הרגעים הליליים, בתחושה של בית ונוחות.

העבודה שלי היא לא רק בדיוק שבתכנון או בבחירת החומרים.

היא על היכולת לתת לאדם אחר מקום שבו הוא יכול פשוט להרפות.

אני מסתכלת על התוצאה ושמחה על הזכות שהייתה לי להעניק להם פינה של שקט,

מרחב שבו המים שוטפים לא רק את הגוף, אלא גם מעט מהעומס של התקופה הארוכה הזאת.

מאחלת להם, ולכולנו, ימים של שקט ובית שתמיד יהיה למרפא.